2123 הוא לא כאן

 

זה חג הפסחא ואני נזכר בישראל. הכאב המתוק של עבר רחוק. סבלו של ישו אינו מסתיים בצלב אלא ממשיך לקבר הריק. אני צופה בזה עם כמה מתנדבים אחרים מקיבוץ להב. זה 1977. אנחנו עושים טיול לירושלים. אנו הולכים לאורך הכותלהמערבי וחולצים נעליים לביקור בכיפת הסלע. האם לא היה זה הגורן של ערונה שעליו נבנה המקדש ועכשיו המסגד הזה? אנחנו הולכים לגולגולתא, אתר הגולגולת, ואני ממש מרגיש כאילו אני הולך על גולגולת, כשהעיניים החלולות בוהות בי. בקומה התחתונה נמצאת תחנת האוטובוס אגד. הסיפור מתנגן בעולם האמיתי עם ריח הסולר ורעש העיר הגדולה ירושלים.ואז אנחנו הולכים לקבר הריק: הוא לא כאן, כי הוא קם, כתוב על הקיר. ג’ון מעיף מבט אל תוך הקבר כדי לשכנע את עצמו: “מה אנחנו עושים כאן, אם הוא לא שם?”, הוא שואל. אנחנו חוזרים לטנדר שלנו ויוצאים מירושלים. אנחנו נוסעים לאטבכביש הררי, ההרים סביב ירושלים, אז אני זוכר שהאל סביב עמו. כל התנ”ך נופל על מקומו כאן במציאות, כאילו אני עוברבספר שקראתי. אנחנו נוסעים לתל אביב, קונים בדיזנגוב. אני קונה LP מחוה אלברשטיין: אליעזר בן יהודה, קולה המלנכוליינחם אותי במשך שנים ויחזיר אותי לתקופה המתוקה של חדר אוכל והפצצה, שיעורי בריכת שחייה, עברית, שטיפות כליםוריקודים. למה לא, למה לא? נתתי לעצמי לחלום עם מתי כספי, קול צ’והה לה לילה, LP ירוק עם פעמון דלת, שקניתי כעבורשנה בבאר שבע ואשר גם הפכתי לאפור ב 43 השנים האחרונות. אני צריך לחזור שוב. ככה זה. חזרה עוד פעם אחת ואז.מרגישים את קבלת הפנים החמה משדה התעופה בן גוריון פעם נוספת ואז משם. הוא לא פה. הוא הלך. לילה טוב.

אטה וגהר, 4 באפריל 2021

עוד חתיכה? הזמן חולף:

http://www.atevegter.wordpress.com/121